מנהל כרם תיאר לי פעם את אסטרטגיית ההשקיה שלו: “משקים כשהגפנים נראות בסטרס”. הבעיה היא שעד שגפן נראית בסטרס מהשורה, היא כבר נמצאת במחסור מים אמיתי כמה ימים, ובכיוון ההפוך, גפן שנראית ירוקה ושופעת היא לרוב דווקא זו שהיה צריך לצמצם לה מים לפני שבועות. הגפן היא אחד הגידולים הבודדים שבהם לעיתים קרובות רוצים סטרס מבוקר, והערכה בעין של הנוף היא דרך גרועה לשלוט במשהו.
לכן ניטור לחות קרקע משתלם בכרמים מהר יותר מאשר כמעט בכל גידול אחר. כל האמנות של גידול גפן איכותי היא ניהול מצב המים של הגפן: מספיק מים כדי לשאת יבול בריא, אבל מחסור מכוון בשלבים הנכונים כדי לרסן צימוח ולרכז את הפרי. זו בעיית מדידה, וזה בדיוק מה שחיישני קרקע פותרים.
למה מתח מים הוא המדד הנכון לגפנים
יש שתי משפחות עיקריות של חיישני לחות. חיישנים נפחיים מדווחים על אחוז המים בקרקע. חיישני מתח מדווחים על מתח המים בקרקע (Soil Water Tension) - הכוח שהשורש צריך להפעיל כדי לשאוב מים, בסנטיבר (cb) או קילופסקל (kPa).
בכרמים, מתח המים הוא המספר השימושי יותר. השקיה מבוקרת מוגדרת לפי כמה קשה הגפן עובדת בשביל מים, לא לפי כמה אחוז מנפח הקרקע הוא מים. קריאת מתח של 50 cb מייצגת את אותה מידת מאמץ של הגפן בין אם החלקה חולית או כבדה, ללא צורך בכיול. קריאה נפחית של “18%” אומרת דברים שונים לגמרי בקרקעות שונות ומלמדת מעט על הסטרס של הגפן בפני עצמה.
מתח המים גם מתורגם ישירות להחלטות ההשקיה המבוקרת שהיינן כבר מקבל: בוחרים טווח יעד של מאמץ הגפן לפי שלב גידול, והמתח מודד את המאמץ הזה ישירות.
השקיה מבוקרת לפי שלב גידול
השקיה מבוקרת (RDI) היא הפרקטיקה של מניעת מים מכוונת בשלבי גידול מסוימים כדי לכוון את הגפן. מתח המים הוא החוגה. הערכים שלהלן הם נקודות פתיחה: זן, כנה, קרקע, אקלים וסגנון היין משנים אותם, לכן יש לכייל מול הפרי ונתוני הגפן שלכם.
| שלב גידול | מטרה | טווח מתח משוער |
|---|---|---|
| התפרצות ניצנים עד פריחה | ביסוס נוף, ללא סטרס | 20-40 cb |
| חנטה עד ורייזון | ריסון צימוח, תחילת מחסור מדוד | 40-60 cb |
| ורייזון עד בציר | ריכוז הפרי, ניהול סוכר וצבע | 50-70 cb |
| אחרי בציר | שיקום מאגרים, הימנעות מסטרס עמוק | 30-50 cb |
המטרה אינה לפגוע במספר בדיוק. המטרה היא לראות, יום אחר יום, איפה הגפן נמצאת וכמה מהר היא מתייבשת, כדי להשקות בכוונה ולא לפי לוח זמנים. חלקה שמגיעה ל-60 cb שלושה ימים מוקדם יותר מהשבוע שעבר מספרת לכם משהו על מזג האוויר ועל הנוף עוד לפני שעלה אחד מראה זאת.
עומק החיישנים ומיקומם בכרם
מתקינים חיישנים בזוגות, בשני עומקים, בכל נקודת ניטור:
- חיישן רדוד, בערך 25-35 ס”מ: יושב באזור השורשים הפעיל והוא טריגר ההשקיה. מגיב ראשון כשמשקים וראשון כשהחלקה מתייבשת.
- חיישן עמוק, בערך 60-80 ס”מ: הגפן משרישה עמוק, וחיישן זה מראה אם המים מגיעים לכל אזור השורשים או מחלחלים מעבר לו, ואם מלחים מצטברים בעומק.
הערך האמיתי הוא בקריאת הזוג יחד. אם החיישן הרדוד יבש והעמוק רטוב, אתם משקים בחסר את שורשי השטח. אם שניהם יורדים מיד אחרי ההשקיה והעמוק ממשיך לרדת, ייתכן שאתם דוחפים מים מתחת לשורשים ומבזבזים אותם. בחלקות מועדות למליחות, חיישן עמוק שנשאר גבוה בעקשנות יכול להיות סימן מוקדם להצטברות מלחים שדורשת שטיפה.
מקמו את נקודות הניטור בגפנים מייצגות, לא בקצה השורה, ליד טפטפת דולפת או בכיס קרקע חריג. מכיוון שקרקע הכרם משתנה לאורך השורות ולרוחבן, השתמשו בלפחות שתי נקודות בכל חלקת השקיה. במדרון, נטרו את החלק העליון והתחתון בנפרד: הם לא יתייבשו באותו קצב.
החיישנים המתאימים
לניטור רציף ומרוחק של מתח מים בגפנים, חיישן גושי הגבס Watermark 200SS הוא סוס העבודה. הוא מודד מתח בטווח רחב של 0-200 cb, וזה חשוב בכרמים כי השקיה מבוקרת דוחפת בכוונה אל החלק היבש של הסולם שבו מכשירים בעלי טווח צר מפסיקים לעבוד. זהו חיישן ללא חלקים נעים וללא מילוי מים, ולכן מתאים לחלקות לא מאוישות ולהתקנה רב-עונתית. עקרון הפעולה של גושי הגבס, וההשוואה לטנסיומטר קלאסי, מוסברים במדריך גושי הגבס.
טנסיומטרים קלאסיים עם מד חוגה (הדגמים SR, MLT ו-LT לפי עומק בית השורשים) נשארים מדד ייחוס ידני מצוין לבדיקת מתח בעומק מסוים, והמדריך המלא לטנסיומטרים מסביר איך לקרוא ולתחזק אותם. לכרם שרוצה נתונים רציפים וגישה מרחוק, כדאי לשלב את חיישני ה-Watermark עם בקר במקום להסתמך על הליכה בין השורות.
שתי מדידות נוספות משלימות נקודת ניטור בכרם:
- טמפרטורת אזור השורשים עם חיישן טמפרטורת קרקע DS18B20, שימושי למעקב אחר התחממות הקרקע באביב ולפרשנות פעילות השורשים.
- מליחות, על ידי ניטור ה-EC של מי ההשקיה במקומות שבהם משקים במי קולחין או מים מליחים. עליית מליחות באזור השורשים היא גנב יבול איטי ושקט בכרם, ומעקב אחר ה-EC מאפשר לתכנן שטיפת מלחים לפני שהיא עולה ביבול.
מהחיישנים להחלטות השקיה
חיישן שצריך לצאת ולקרוא אותו מספר רק על העבר. מחובר לבקר, הוא מספר מה לעשות עכשיו. חיישני ה-Watermark וחיישן טמפרטורת הקרקע מתחברים לבקר Omni Genesis, שמדווח קריאות ללוח בקרה בענן דרך רשת סלולרית. משם אפשר:
- לעקוב אחר מגמות מתח לפי חלקה ולפי עומק בלי לצאת מהמשרד
- להגדיר התראות כשחלקה חוצה את סף המחסור, כדי להשקות לפי לוח הזמנים של הגפן ולא לפי לוח קבוע
- לשמור תיעוד לאורך כל העונה שמאפשר לחזור על מה שעבד ולתקן מה שלא
לאתרים גדולים, בקר Omni Exodus מטפל ביותר חיישנים ליחידה, כך שאפשר להפעיל שני עומקים בכמה נקודות ניטור ממכשיר אחד. זו גישת ניטור הקרקע ב-IoT, וזה ההבדל בין להכיר את התנהגות המים של הכרם לבין לנחש אותה.
החומרה מודולרית: כל חיישן מכל סוג מתחבר לבקרי Genesis, כך שנקודת ניטור בכרם יכולה לצמוח ממתח בלבד למתח בתוספת טמפרטורה ומליחות ככל שהתוכנית מתבגרת.
הערות מהשטח
מגמות חשובות יותר מקריאה בודדת. חלקה ב-55 cb שיציבה שלושה ימים נמצאת במצב שונה מחלקה שהייתה 40 cb אתמול. קצב השינוי הוא ההתראה המוקדמת שלכם.
קראו בשעה קבועה. מתח הקרקע נע במחזור יומי ומגיע לשיא אחר הצהריים כשהדיות הכי גבוהה. השוואת קריאות בוקר מיום ליום נותנת קו בסיס יציב.
מחסור הוא כלי, לא ברירת מחדל. גפנים צעירות, גלי חום וקרקעות קלות מצמצמים את מרווח הטעות. דחפו מחסור בכוונה בגפנים מבוססות ומאוזנות, והרפו כשמזג האוויר או שלב הגידול מחייבים.
התאימו נקודות ניטור לאזורי הניהול. אם אתם מגדלים שני סוגי קרקע או שני זנים כחלקות נפרדות, נטרו אותן בנפרד. מספר ממוצע אחד על פני חלקות שונות מסתיר בדיוק את ההבדלים שאתם מנסים לנהל.
סיכום
כרמים מתגמלים ניטור לחות קרקע יותר מרוב הגידולים, כי המטרה אינה רק להימנע מסטרס אלא ליישם את הסטרס הנכון בזמן הנכון. חיישני מתח נותנים קריאה ישירה, שאינה תלויה בסוג הקרקע, על מצב המים של הגפן, ושילוב חיישן רדוד ועמוק הופך את ההשקיה המבוקרת מאמנות לפרקטיקה מדודה וחוזרת.
התחילו בניטור מתח רציף עם Watermark 200SS בשני עומקים בכל חלקה, הוסיפו טמפרטורת שורשים ומליחות מי השקיה במקומות הרלוונטיים, וחברו את הכול דרך פלטפורמת חקלאות מדייקת כדי שהנתונים יגיעו אליכם בזמן לפעול. לתמונה הרחבה של מה שכל חיישן קרקע מודד, ראו את מדריך חיישני הקרקע, ולבניית מערכת ניטור מלאה, את מדריך ניטור הקרקע ב-IoT.