חיישנים לפרדס הדרים: מים בקרקע ב-30 הס"מ העליונים, מוליכות וכלוריד במי ההשקיה

פרדס הדרים בישראל מושקה היום ממקורות מים שונים מאוד זה מזה. יש חלקות שמקבלות מים מותפלים ויש חלקות שמושקות בקולחין מטופלים, וההמלצות של שה”מ מתייחסות לכל אחד מהם בנפרד. כל מקור מביא איתו שאלה אחרת: כמה מלח נכנס לבית השורשים, האם הכנה סובלת את הכלוריד, ומה הדישון צריך להשלים. ובכל המקרים השורשים הפעילים רדודים, ומאגר המים שהם שואבים ממנו קטן. מכאן נגזר מה למדוד: מים בקרקע בשכבת השורשים העליונה, ומוליכות המים שממלאים אותה מחדש.

מה עץ הדר צריך מהקרקע

המלצות ההשקיה והדישון להדרים של שירות ההדרכה והמקצוע פותחות את העונה בבדיקה פיזית פשוטה: מתחילים להשקות כששכבת הקרקע העליונה, עד 25 ס”מ, יבשה. ההמלצות מציעות להיעזר במקדח קרקע, ומתארות עונה שבה הגשם בצפון הארץ היה דל בהרבה מאשר במרכז ובדרום, כך ששטיפת המלחים מחתך הקרקע בחורף הייתה פחותה שם. בחלקות שקיבלו פחות גשם, ההשקיה צריכה לקחת על עצמה גם את שטיפת המלחים לקראת שיא הצריכה של יוני עד אוגוסט.

מדריך ייצור ההדרים של אוניברסיטת פלורידה מסביר למה כדאי למדוד ולא לחכות לסימנים. עץ בריא קולט פחות ממחצית המים כשהמים הזמינים בקרקע יורדים לכ-50 אחוז, הרבה לפני שהעלה מראה משהו. בקרקע חולית כושר השדה מושג סביב 10 סנטיבר, ובין כושר השדה לנקודת הנבילה יש רק כמה אחוזי לחות: המדריך מניח 8 עד 12 אחוז מים בכושר שדה ו-2 עד 3 אחוז בנבילה. עם בית שורשים של 30 ס”מ, מאגר כזה מתרוקן בתוך ימים.

המדריך האמריקאי מוסיף שעצים שנפגעו ממחלת הגרינינג (HLB) איבדו חלק ניכר מהשורשים, והוא מניח היום עומק שורשים של כ-30 ס”מ בלבד. הוא גם מראה שחלוקת אותה כמות שבועית להשקיות קצרות ותכופות משפרת את הקליטה: שלוש שעות בשבוע שניתנות כ-30 דקות ביום במשך חמישה ימים. לוח השקיה עדין כזה צריך מדידה שמגיבה כל יום.

המגבלה השלישית היא מליחות, וכאן הכנה חשובה לא פחות מהזן. הנחיות איכות המים של ה-FAO נותנות לתפוז יבול מלא עד מוליכות מי השקיה של 1.1 דציסימנס למטר, 90 אחוז ב-1.6 ו-75 אחוז ב-2.2, בתנאי שהכנה לא צוברת נתרן וכלוריד מהר. כשהכלוריד דומיננטי, קובעת טבלת הסבילות לפי כנה, והפער בה גדול: קליאופטרה ורנגפור סובלות בערך פי שניים וחצי מהכלוריד שטריפולייטה סובלת.

מה למדוד ואיפה

מים בקרקע בשכבת השורשים העליונה

מדריך פלורידה נותן ארבעה כללים למיקום החיישנים, והם מתאימים גם לפרדס בשרון או בעמקים: להכיר את כושר אחיזת המים של הקרקע ואת עומק השורשים; למקם חיישנים במקום שבו נמצאים רוב השורשים, ב-30 הס”מ העליונים; להציב אותם בקו הנוף, בתוך בית הרטיבות של הממטירון או הטפטפת ולא יותר מ-30 ס”מ פנימה מהנוף; ולהשתמש בלפחות שני חיישנים בשכבה הזו, עם תחנות ביותר ממקום אחד בפרדס.

תחנה מעשית היא חיישן בכ-15 ס”מ וחיישן בכ-30 ס”מ, ליד עץ טיפוסי בכל חלקת השקיה. חלקה שעוברת מחול לחמרה צריכה תחנה בכל סוג קרקע, כי כל אחד מהם מחזיק כמות מים אחרת. החיישן הרדוד מראה את ההתייבשות היומית ומחליט מתי להשקות. החיישן בעומק 30 ס”מ מראה אם המנה הגיעה לתחתית בית השורשים. בחול, חיישן עמוק שחוזר לכושר שדה מיד אחרי כל השקיה מסמן שמים ודשן יורדים אל מתחת לשורשים.

מקדמים, מתח ודלדול

ההמלצות של שה”מ קובעות את מנת המים לפי התאדות מחושבת בשיטת פנמן מונטיס, עם מקדמים לפרדס בוגר (מעל חמש שנים) שעולים בשרון מכ-0.45 עד 0.50 במאי לכ-0.60 עד 0.65 ביולי, וכמות חודשית של כ-60 עד 65 מ”מ במאי ו-95 עד 105 מ”מ ביולי. המקדם הוא נקודת פתיחה אזורית. החיישנים הם מה שמראה אם הוא מתאים לקרקע ולחלקה שלכם.

בקרקעות כבדות יותר, מתח הוא הסף הישיר. ניסוי בפרדס לימון בן שבע בטמאוליפס שבמקסיקו השווה בין התחלת השקיה ב-30, 50 ו-70 קילופסקל בעומק 30 ס”מ לבין השקיה לפי מראה העלים. בקטיף השני כל טיפולי המתח עלו על ההשקיה המסורתית, והטיפול של 30 קילופסקל נתן את היבול הגבוה ביותר, 43.93 טון לחקטר (כ-4.4 טון לדונם) לעומת 25.6, תוך שימוש בפחות מים מהטיפולים של 50 ו-70 קילופסקל, בזכות השקיות תכופות וקטנות יותר. המאמר מצטט טווח עבודה של 20 עד 60 קילופסקל לטנסיומטרים בהדרים.

בחול עובדים לפי דלדול מותר. לפני הגרינינג המליץ מדריך פלורידה לא לעבור 25 עד 33 אחוז מהמים הזמינים בפברואר עד יוני, כשחלים לבלוב, פריחה וחנטה, ולאפשר 50 עד 66 אחוז בעונת הגשמים. עם מאגר קטן, זה מתורגם להשקיות קצרות ותכופות, וחיישן שנקרא באותה שעה כל יום הוא הדרך הפשוטה לראות איפה החלקה נמצאת ברצועה.

מוליכות וכלוריד במי ההשקיה

מוליכות היא תכונה של מקור המים, והמקור משתנה: באר לאורך הקיץ, מעבר בין מים מותפלים לקולחין, מאגר שמתרכז מהתאדות. חיישן מוליכות על קו ההשקיה מראה את השינוי ביום שבו הוא קורה, והספים של ה-FAO נותנים את המספר להשוות אליו.

חיישן מוליכות לא מודד כלוריד ישירות, ולכן מגמת המוליכות היא הסימן לשלוח דגימה למעבדה ולא תחליף לבדיקה. טבלת ה-FAO נותנת את הכלוריד שמי ההשקיה יכולים להכיל לפני נזק לעלה, בהשקיה שאינה מרטיבה את העלווה ועם מקדם שטיפה של 15 עד 20 אחוז:

אותה טבלה מזהירה שהמטרה שמרטיבה את העלווה עלולה לגרום לחריכת עלים בריכוזים נמוכים בהרבה.

איכות המים בישראל מוסיפה שתי נקודות משלה מתוך ההמלצות של שה”מ. בחלקות שמושקות במים מותפלים, ובמיוחד בקרקעות החול והחמרה שבשרון, צריך לשים לב במיוחד לדישון במגנזיום, בעיקר בלימונים על כנות וולקה. ובחלקות שמושקות בקולחין מטופלים צריך לבדוק את ערך ההזנה של המים: במקרים רבים הזרחן והאשלגן שבהם מספקים את צורכי העץ, ואת החנקן יש להוסיף בכל מקרה. תיעוד רציף של מוליכות המים שהגיעו בפועל לחלקה מקל על שני החישובים.

הציוד של Agrinovo לחלקת הדרים

המדידות האלה הן מודולים על בקר אחד, שנבחרים לכל חלקה:

• טנסיומטר Irrometer LT (0 עד 40 סנטיבר) לקרקעות חוליות וגסות, שבהן כושר השדה קרוב ל-10 סנטיבר והרצועה השימושית צרה.
• טנסיומטר Irrometer SR (0 עד 100 סנטיבר) לפרדסים על קרקעות בינוניות וכבדות, שבהן ספים של 30 עד 60 קילופסקל נמצאים בתוך הסקאלה. שניהם מגיעים באורכים של 15 ו-30 ס”מ לשני עומקי התחנה, ונכנסים לבקר ככניסה אנלוגית עם משדר המתח של היצרן.
• Watermark 200SS (0 עד 200 סנטיבר) כשמתאים חיישן קבור שלא צריך מילוי, לתחנות שמגיעים אליהן לעיתים רחוקות.
• חיישן מוליכות EC-100 על קו ההשקיה, RS485 Modbus, עם פיצוי טמפרטורה אוטומטי. עם התא הסטנדרטי שלו הוא מודד הרבה מעל כל מים שפרדס הדרים יכול להשתמש בהם.
• בקר Omni Genesis, שמדווח ב-4G-LTE כברירת מחדל, מזין את החיישנים וקורא כניסות אנלוגיות ו-RS485 באותה יחידה. לכל קריאה יש מינימום, מקסימום וזמן מותר מחוץ לטווח, והמשתמשים בחשבון מקבלים הודעה באפליקציה כשחלקה חוצה את הסף שלה.

התוצאה היא גרף אחד לכל חלקה, עם המים בקרקע בשני עומקים ומוליכות המים שנכנסים, על אותו ציר זמן.

איך משתמשים בקריאות לאורך העונה

קריאה באותה שעה כל יום נותנת עקומת התייבשות לכל חלקה, והשיפוע שלה הוא צריכת המים של הפרדס. באביב העקומה מראה מתי השכבה העליונה מתייבשת ומחליפה את בדיקת המקדח. בקיץ היא בודקת אם מקדם יולי גבוה או נמוך מדי לקרקע מסוימת. בחול היא מראה כמה ימים חלקה מחזיקה לפני שהיא עוברת את הדלדול המותר.

אחרי כל השקיה, הזמן שלוקח לחיישן בעומק 30 ס”מ להגיב אומר אם המנה הספיקה. אם הוא לא מגיב בכלל, ההשקיה קצרה מדי; אם בחול הוא קופץ מיד לכושר שדה, מים ודשן יוצאים מבית השורשים. השקיות מפוצלות נראות כמדרגות יומיות קטנות על העקומה הרדודה במקום קפיצה אחת גדולה.

החיישנים לא מחליפים שני דברים: סקר קרקע שאומר כמה מים כל חלקה מחזיקה, ובדיקת מעבדה תקופתית של מי ההשקיה לכלוריד ולנתרן, שקו המוליכות אומר מתי לחזור עליה.